מאת מעין לוינסון
החברה נעה כל הזמן על הציר בין קונפליקט ומהפכות לבין הסכמיות ופשרה. בהתאם לכך, ניתן לבחון את מסכת סנהדרין, שסוגיות מתוכה אנחנו לומדים בזמן אלול, דרך פריזמה זו. רוב המסכת מתארת סדר חברתי אחיד, ממוסד, הגמוני – אך בה בעת מורכב מהיררכיה בין בי"ד לבין הנידונים, היררכיה שעמוסה יחסי כוח שמטרתם להשליט סדר אחד בחברה, הוא צו אלוקים בעולם. בניגוד לסדר חברתי כזה המתואר לאורך רוב המשניות במסכת סנהדרין, בפרק ג' ר' מאיר מציג גישה אלטרנטיבית מתנגדת.
כמו שראינו בשיעור של עמית גבריהו, ר' מאיר מתאר מערכת משפטית העובדת על הסכמיות מוחלטת בין הצדדים. מהבחינה הביקורתית זהו מצב אידיאלי, כאשר כביכול אין כפיה של מערכת אחת על שאר בני האדם. מצד שני, זוהי גישה מאוד מסוכנת להנהגה החז"לית השואפת לקיים תורה ומצוות ולהסדיר יחסי משפט בהתאם להלכה היהודית. טענה זו הועלתה גם במהלך השיעור, שהרי במשפט שכונתי-עממי אותם אנשים שיושמו בתור דיינים במשפט מסוים ויהיו מקובלים על הצדדים, אינם בהכרח בקיאים בהלכה ואין הכרח שיפסקו לפי דין תורה.
לדעתי עלינו להתייחס לגישתו של ר' מאיר בתור סמן קיצוני של מערכת המשפט. הוא מציג מצב של הסכמיות מוחלטת בתוך החברה, אך מצב זה אינו בהכרח כולל את ההלכה או מתייחס אליה. גישתו מציגה אלטרנטיבה למערכת הכוחנית של הסנהדרין אשר מתוארת בפרוטרוט במהלך שאר המסכת, ומבקרת אותה. הסנהדרין, שנראה שלא ישבה מעולם, היא מוסד הגמוני אשר פוסק לפי ההלכה ומייצג את דבר ה' בעולם. מוסד כזה כופה על הפרטים את קיום ההלכה.
החברה היהודית נעה בתווך בין יחסי כוח וקונפליקט לבין הסכמיות. מצד אחד ר' מאיר, מצד שני סנהדרין, ובאמצע חכמים אשר מנסים לפשר ולגשר בין שתי תפיסות עולם. שניהם מובאים במסכת ורלוונטים למערכת ההלכתית ולפסיקה.
החברה נעה כל הזמן על הציר בין קונפליקט ומהפכות לבין הסכמיות ופשרה. בהתאם לכך, ניתן לבחון את מסכת סנהדרין, שסוגיות מתוכה אנחנו לומדים בזמן אלול, דרך פריזמה זו. רוב המסכת מתארת סדר חברתי אחיד, ממוסד, הגמוני – אך בה בעת מורכב מהיררכיה בין בי"ד לבין הנידונים, היררכיה שעמוסה יחסי כוח שמטרתם להשליט סדר אחד בחברה, הוא צו אלוקים בעולם. בניגוד לסדר חברתי כזה המתואר לאורך רוב המשניות במסכת סנהדרין, בפרק ג' ר' מאיר מציג גישה אלטרנטיבית מתנגדת.
כמו שראינו בשיעור של עמית גבריהו, ר' מאיר מתאר מערכת משפטית העובדת על הסכמיות מוחלטת בין הצדדים. מהבחינה הביקורתית זהו מצב אידיאלי, כאשר כביכול אין כפיה של מערכת אחת על שאר בני האדם. מצד שני, זוהי גישה מאוד מסוכנת להנהגה החז"לית השואפת לקיים תורה ומצוות ולהסדיר יחסי משפט בהתאם להלכה היהודית. טענה זו הועלתה גם במהלך השיעור, שהרי במשפט שכונתי-עממי אותם אנשים שיושמו בתור דיינים במשפט מסוים ויהיו מקובלים על הצדדים, אינם בהכרח בקיאים בהלכה ואין הכרח שיפסקו לפי דין תורה.
לדעתי עלינו להתייחס לגישתו של ר' מאיר בתור סמן קיצוני של מערכת המשפט. הוא מציג מצב של הסכמיות מוחלטת בתוך החברה, אך מצב זה אינו בהכרח כולל את ההלכה או מתייחס אליה. גישתו מציגה אלטרנטיבה למערכת הכוחנית של הסנהדרין אשר מתוארת בפרוטרוט במהלך שאר המסכת, ומבקרת אותה. הסנהדרין, שנראה שלא ישבה מעולם, היא מוסד הגמוני אשר פוסק לפי ההלכה ומייצג את דבר ה' בעולם. מוסד כזה כופה על הפרטים את קיום ההלכה.
החברה היהודית נעה בתווך בין יחסי כוח וקונפליקט לבין הסכמיות. מצד אחד ר' מאיר, מצד שני סנהדרין, ובאמצע חכמים אשר מנסים לפשר ולגשר בין שתי תפיסות עולם. שניהם מובאים במסכת ורלוונטים למערכת ההלכתית ולפסיקה.
RSS Feed
