מאת מעין לוינסון
ביום רביעי האחרון בשיעור הלכה עשינו תרגיל מעניין: קיבלנו לידינו שאלה הלכתית, מקורות רלוונטים ומשימה. היה עלינו לפסוק לפי מיטב הבנתנו לגבי צום בג' בתשרי, כן או לא. נראה מהמקורות שיש גישות לכאן ולכאן ולרשותו של הפוסק כלים רבים להכריע.
במהלך הלימוד והדיון שערכנו בעקבותיו התחדד לי עד כמה פסיקה היא תוצר של החלטה אנושית, כמה אמיץ צריך להיות כדי לשנות מנהג אחד ממנהגי ישראל. כדי להגיד שצום גדליה היום אינו רלוונטי עלינו להכריע בניגוד לאבותינו לפנינו. חלק מהתלמידים הדהדו תחושות אלו בדיון המשותף ונזדעקו כנגד אלו הקוראים לבטל את הצום. "זוהי מסורת, ולהיכן נגיע אם נתחיל לשנות כל מיני דברים?"
כמובן שיש חשיבות למעשי אבותינו ואמותינו ועלינו לכבדם ולתת לה את המקום הראוי בתוך ההלכה והנוהג המקובל. ואולם, הפסיקה האקטיבית והתעדכנות ההלכה הם גם מסורת יהודית. בכל קהילה וקהילה ישנו רב אשר פועל בהתאם לצרכים של קהילתו ועולם המשמעות הרלוונטי עבורם. כך עשה רבינו תם כשטען שעבד, אישה וקטן יכולים להיות עשירי למניין, כיוון שלמעשה הם נספרים בקרב "חייבי מצוות ובעלי ברית", ובמקום מושבו היה קשה יותר לאסוף מניין גברים רגיל.
בתקופת המודרנה עברה על היהדות טראומה שגרמה לפחד של הפוסקים והתאבנות של ההלכה. הזרם החרדי קרא לדחות כל שינוי של המנהג היהודי שנעשה בעקבות ההשכלה והרפורמה. החרדים מציגים את עצמם כיהדות אותנטית וכך הם נתפסו בקרב הציבור הישראלי-חילוני. אפשר לראות זאת בכך שלמרות שהחברה הישראלית-חילונית דחתה את עולם המצוות מכל וכל, היא עדיין מתנגדת לתמוך בזרמים אלטרנטיביים לאורתודוכסיה ומקבלת את מודל בית הכנסת האורתודוכסי כמודל לגיטימי יחיד.
גישות אחרות שנשמעות קוראות לחזור למסורת היהודית של פרשנות מחדש ופסיקה רלוונטית לאור עקרונות חז"ל. ישיבת תלפיות היא אחת מאלו. היא פועלת באומץ לגשר בין האידיאל ההלכתי לבין עולם המשמעות שלנו. יהדות אינה צריכה להראות כאילו היא לקוחה מימי הביניים אלא להיות רלוונטית לחיינו ובשיח מתמיד עם העולם סביבנו. לפעמים זה יכלול החלפת צום גדליה ביום אחר ולפעמים שינויים אחרים. שהרי לא ראוי יותר להתייחס לרצח של מנהיג יהודי בידי יהודי אחר שהתרחש בימינו ? ובעיקר, אל לנו להתייחס למסורת יהודית כאל מיצג מוזיאוני לשימור, אלא כאל דינמיקה מתמדת מלאת חיים המתמודדת באומץ עם העולם הסובב אותה.
ביום רביעי האחרון בשיעור הלכה עשינו תרגיל מעניין: קיבלנו לידינו שאלה הלכתית, מקורות רלוונטים ומשימה. היה עלינו לפסוק לפי מיטב הבנתנו לגבי צום בג' בתשרי, כן או לא. נראה מהמקורות שיש גישות לכאן ולכאן ולרשותו של הפוסק כלים רבים להכריע.
במהלך הלימוד והדיון שערכנו בעקבותיו התחדד לי עד כמה פסיקה היא תוצר של החלטה אנושית, כמה אמיץ צריך להיות כדי לשנות מנהג אחד ממנהגי ישראל. כדי להגיד שצום גדליה היום אינו רלוונטי עלינו להכריע בניגוד לאבותינו לפנינו. חלק מהתלמידים הדהדו תחושות אלו בדיון המשותף ונזדעקו כנגד אלו הקוראים לבטל את הצום. "זוהי מסורת, ולהיכן נגיע אם נתחיל לשנות כל מיני דברים?"
כמובן שיש חשיבות למעשי אבותינו ואמותינו ועלינו לכבדם ולתת לה את המקום הראוי בתוך ההלכה והנוהג המקובל. ואולם, הפסיקה האקטיבית והתעדכנות ההלכה הם גם מסורת יהודית. בכל קהילה וקהילה ישנו רב אשר פועל בהתאם לצרכים של קהילתו ועולם המשמעות הרלוונטי עבורם. כך עשה רבינו תם כשטען שעבד, אישה וקטן יכולים להיות עשירי למניין, כיוון שלמעשה הם נספרים בקרב "חייבי מצוות ובעלי ברית", ובמקום מושבו היה קשה יותר לאסוף מניין גברים רגיל.
בתקופת המודרנה עברה על היהדות טראומה שגרמה לפחד של הפוסקים והתאבנות של ההלכה. הזרם החרדי קרא לדחות כל שינוי של המנהג היהודי שנעשה בעקבות ההשכלה והרפורמה. החרדים מציגים את עצמם כיהדות אותנטית וכך הם נתפסו בקרב הציבור הישראלי-חילוני. אפשר לראות זאת בכך שלמרות שהחברה הישראלית-חילונית דחתה את עולם המצוות מכל וכל, היא עדיין מתנגדת לתמוך בזרמים אלטרנטיביים לאורתודוכסיה ומקבלת את מודל בית הכנסת האורתודוכסי כמודל לגיטימי יחיד.
גישות אחרות שנשמעות קוראות לחזור למסורת היהודית של פרשנות מחדש ופסיקה רלוונטית לאור עקרונות חז"ל. ישיבת תלפיות היא אחת מאלו. היא פועלת באומץ לגשר בין האידיאל ההלכתי לבין עולם המשמעות שלנו. יהדות אינה צריכה להראות כאילו היא לקוחה מימי הביניים אלא להיות רלוונטית לחיינו ובשיח מתמיד עם העולם סביבנו. לפעמים זה יכלול החלפת צום גדליה ביום אחר ולפעמים שינויים אחרים. שהרי לא ראוי יותר להתייחס לרצח של מנהיג יהודי בידי יהודי אחר שהתרחש בימינו ? ובעיקר, אל לנו להתייחס למסורת יהודית כאל מיצג מוזיאוני לשימור, אלא כאל דינמיקה מתמדת מלאת חיים המתמודדת באומץ עם העולם הסובב אותה.
RSS Feed