מאת מעין לוינסון
ביום ראשון למדנו בסדר ובשיעור תלמוד את הסיפורים בסנהדרין כ"ו ע"א בהם מככבים ר' חייא בר זרנוקי, ר"ש בן יהוצדק וריש לקיש. שני הסיפורים מתארים כיצד ריש לקיש מבקר את האנשים שעובדים בשדות בשביעית וכיצד ר' חייא בר זרנוקי ור"ש בן יהוצדק מלמדים עליהם זכות. הראשון מכריז על עצמו שהוא אגיסטון (שכיר בשדה של גוי, או לחילופין עובד למען הקיסר) והשני מסביר כיצד עבודתו בכרם אינה למען גיזום הכרם אלא בשביל מטרה חיצונית לכרם.
מהסיפור הזה אנו למדים שוב על האופן בו עלינו להבין את האחר לפני שאנו שופטים אותו. האופן שבו ההלכה עובדת, והביטוי של כך באינספור דוגמאות וסיפורים, מבטא עקרון זה. עלינו להקשיב לאחר, לעיתים לעשות מאמץ רב להבין את דבריו (המילה "אגיסטון"" היא יחידאית, לדוגמא), כי זה הבסיס לעולם החברתי שלנו.
כפי שראינו מהמשך הסוגיא ביום שלישי, יש סכנה בדברים ובמאמרות. הדין והמשפט מבוססים על עדות מפי אנשים, וביכולתם לתאר מציאות שאינה נכונה, לברוא עולם שקרי שנוגד את האמת והצדק של הדין. זה קשר רשעים, שאפשר והעולם מושתת עליהם. למעשה אנו למדים שעלינו להקשיב לאחר – בביקורתיות, ובכל זאת להקשיב. כי אין לנו יכולת להבין את האחר אלא על בסיס מה שהוא מספר לנו.
ביום שני בשיעור "חברותא" שוחחנו עם רותם וגנר. וגנר באה להכיר לנו שירה פמיניסטית הנוגעת בתיאולוגיה פמיניסטית ומציאות הנשים בדת. לפני שהתחלנו בכלל את ההתעסקות בשירה, וגנר נתנה לנו סקירה של התנועה הפמיניסטית תוך דגש על התפתחות תיאולוגיה פמיניסטית. מעבר להיכרות בסיסית עם היסטוריית התנועה הפמיניסטית שנחוצה לכל אדם משכיל באשר הוא, ובפרט לתלמידים בישיבה – חשובה ההבנה של ההנחה שעומדת בבסיסה של ההגות הפמיניסטית: הנשים מאז ומעולם נתפסו כ"אחר" (ועל כך כתבה רבות דה-בובואר ב"המין השני"). בעוד הגל הראשון התמקד בניסיון לשנות את האחרות המשפטית שלהן, הגל השני (והשלישי) התמקד בהשמעת קולן של נשים אחרות ופענוח האופן בו החברה מבנה את האחרות שלהן ואת האופן השונה בו הן חוות את המציאות.
היהדות באה מפגישה את האלוהים עם האדם בכל מקום בו הוא נמצא, ולהפגיש את האישה הדתיה עם האלוהים בכל דבר שהיא עושה. היא מתייחסת לכל מצב בהקשרו כפי שאפשר לראות במקרה של אוספי/סוחרי שביעית: "משרבו ממציאי מעות לעניים... משרבו האנסין – ומאי נינהו? ארנונא." המציאות הכלכלית-חברתית, הלחצים המופעלים על האדם למלא חובה כלשהי ולשלם מס כלשהו, כל אלו נלקחים בחשבון כאשר מנסים להבין מה רצון אלוהים בעולם. כך נוהג כל פוסק הבא לענות על שאלה הלכתית – הוא לוקח בחשבון את האדם השואל והמציאות שהוא חווה. מתוך ראיה זו פמיניזם הוא הכרחי ליהדות. כיצד נוכל לקבוע הלכה רלוונטית, כיצד נוכל להפגיש כל אישה עם אלוקים אם לא נבין את המציאות אותה היא חווה? מצווה עלינו להקשיב, לכל אחד ואחת, אחרת לא נוכל להקפיד שההלכה רלוונטית לכולם. מצווה עלינו להקשיב לכל אחת ואחד כדי לעזור לו להתקרב לאלוהים ממקומה ומתוך חווית המציאות שלה. בין אם אנו בוחרים לשתף נשים בתוך המצוות הקיימות, ובין אם אנחנו מייעדים להן יהדות אחרת ומצוות אחרות – עלינו לשמוע מה יש לנשים לומר.
ביום ראשון למדנו בסדר ובשיעור תלמוד את הסיפורים בסנהדרין כ"ו ע"א בהם מככבים ר' חייא בר זרנוקי, ר"ש בן יהוצדק וריש לקיש. שני הסיפורים מתארים כיצד ריש לקיש מבקר את האנשים שעובדים בשדות בשביעית וכיצד ר' חייא בר זרנוקי ור"ש בן יהוצדק מלמדים עליהם זכות. הראשון מכריז על עצמו שהוא אגיסטון (שכיר בשדה של גוי, או לחילופין עובד למען הקיסר) והשני מסביר כיצד עבודתו בכרם אינה למען גיזום הכרם אלא בשביל מטרה חיצונית לכרם.
מהסיפור הזה אנו למדים שוב על האופן בו עלינו להבין את האחר לפני שאנו שופטים אותו. האופן שבו ההלכה עובדת, והביטוי של כך באינספור דוגמאות וסיפורים, מבטא עקרון זה. עלינו להקשיב לאחר, לעיתים לעשות מאמץ רב להבין את דבריו (המילה "אגיסטון"" היא יחידאית, לדוגמא), כי זה הבסיס לעולם החברתי שלנו.
כפי שראינו מהמשך הסוגיא ביום שלישי, יש סכנה בדברים ובמאמרות. הדין והמשפט מבוססים על עדות מפי אנשים, וביכולתם לתאר מציאות שאינה נכונה, לברוא עולם שקרי שנוגד את האמת והצדק של הדין. זה קשר רשעים, שאפשר והעולם מושתת עליהם. למעשה אנו למדים שעלינו להקשיב לאחר – בביקורתיות, ובכל זאת להקשיב. כי אין לנו יכולת להבין את האחר אלא על בסיס מה שהוא מספר לנו.
ביום שני בשיעור "חברותא" שוחחנו עם רותם וגנר. וגנר באה להכיר לנו שירה פמיניסטית הנוגעת בתיאולוגיה פמיניסטית ומציאות הנשים בדת. לפני שהתחלנו בכלל את ההתעסקות בשירה, וגנר נתנה לנו סקירה של התנועה הפמיניסטית תוך דגש על התפתחות תיאולוגיה פמיניסטית. מעבר להיכרות בסיסית עם היסטוריית התנועה הפמיניסטית שנחוצה לכל אדם משכיל באשר הוא, ובפרט לתלמידים בישיבה – חשובה ההבנה של ההנחה שעומדת בבסיסה של ההגות הפמיניסטית: הנשים מאז ומעולם נתפסו כ"אחר" (ועל כך כתבה רבות דה-בובואר ב"המין השני"). בעוד הגל הראשון התמקד בניסיון לשנות את האחרות המשפטית שלהן, הגל השני (והשלישי) התמקד בהשמעת קולן של נשים אחרות ופענוח האופן בו החברה מבנה את האחרות שלהן ואת האופן השונה בו הן חוות את המציאות.
היהדות באה מפגישה את האלוהים עם האדם בכל מקום בו הוא נמצא, ולהפגיש את האישה הדתיה עם האלוהים בכל דבר שהיא עושה. היא מתייחסת לכל מצב בהקשרו כפי שאפשר לראות במקרה של אוספי/סוחרי שביעית: "משרבו ממציאי מעות לעניים... משרבו האנסין – ומאי נינהו? ארנונא." המציאות הכלכלית-חברתית, הלחצים המופעלים על האדם למלא חובה כלשהי ולשלם מס כלשהו, כל אלו נלקחים בחשבון כאשר מנסים להבין מה רצון אלוהים בעולם. כך נוהג כל פוסק הבא לענות על שאלה הלכתית – הוא לוקח בחשבון את האדם השואל והמציאות שהוא חווה. מתוך ראיה זו פמיניזם הוא הכרחי ליהדות. כיצד נוכל לקבוע הלכה רלוונטית, כיצד נוכל להפגיש כל אישה עם אלוקים אם לא נבין את המציאות אותה היא חווה? מצווה עלינו להקשיב, לכל אחד ואחת, אחרת לא נוכל להקפיד שההלכה רלוונטית לכולם. מצווה עלינו להקשיב לכל אחת ואחד כדי לעזור לו להתקרב לאלוהים ממקומה ומתוך חווית המציאות שלה. בין אם אנו בוחרים לשתף נשים בתוך המצוות הקיימות, ובין אם אנחנו מייעדים להן יהדות אחרת ומצוות אחרות – עלינו לשמוע מה יש לנשים לומר.
RSS Feed